אקמול ללב שבור

אני בנאדם שמאמין בתרופות. כשכואב לי הראש, אני לוקחת ישר אקמול. כשיש דלקת- אנטיביוטיקה. בלידה לא היה לי ספק לגבי אפידורל, בחיי התחסנתי בשלל החיסונים ואני אמורה להיות עמידה מפני פגיעה. אבל כשנשבר לי הלב וחיפשתי תרופה מיידית שתקל על מה שאני מרגישה, נתקלתי בחומה. לא היה שום פתרון זריז ויעיל לבעיה שלי. אמרו לי שהזמן יעשה את שלו, אבל למי יש זמן תגידו לי?!
אחרי שלל ניסיונות כושלים לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר באמצעים כימיים או פתרונות זריזים, הבנתי שאין מה לעשות. אין תרופה מהירה ללב שבור. אין קיצורי דרך. אין ״שאיבת רגשות״ או ״הסרת אהבה״. יש אותך, יש את הלב השבור שלך ויש את התהליך שאת הולכת לעבור מעכשיו והלאה, כשבסופו את תגידי תודה שאין תרופה.
אני יודעת, כרגע זה נשמע לך כמו אגדה, ״מי צריך תהליכים?!״ את בטח שואלת את עצמך ״אני רק רוצה להרגיש טוב יותר״ ואת עוד תרגישי, אני מבטיחה לך. ״אני רק רוצה להפסיק לבכות!!!״ וגם זה יקרה בקרוב.
אבל עד שזה יקרה, את תעברי תהליך. במהלכו את תלמדי איך מתפרקים ואיך מרכיבים את עצמך מחדש, איך צומחים מתוך הקושי. בתקופה הקרובה את הולכת להבין בדיוק מהם הדברים שגורמים לך להרגיש טוב ומאילו אנשים, תכונות ומצבים כדאי שתתרחקי.
את תלמדי איך להיות טובה יותר לעצמך, איך להעריך ולכבד את עצמך ואיך ולדרוש את מה שמגיע לך ולא טיפה פחות מזה.
שברון לב הוא כמו פצע. הגוף שלך ילחם, הלב שלך ילחם, הראש גם הוא. בשיתוף פעולה של כולם ביחד, את תצליחי להחלים. הפצע יתאחה ואת תחזרי לעמוד על הרגליים, טובה יותר, חכמה יותר, חזקה יותר.

אני מאמינה גדולה בתרופות וביכולת שלהן לזרז החלמה, אבל אחרי שנשבר לי הלב, אני מאמינה בעצמי יותר מבכל דבר אחר.