לאורך השנים הבנתי שאף אדם לא רוצה להיות עם מישהו שאין לו תחומי עניין ושכל מה שמעניין אותו זה להתעסק רק בבן הזוג שלו. אף אדם לא נהנה להיות בחברת אדם אומלל, שמחפש רק דרכים לדעת דברים שלא יתרמו לו בכלום וכשהוא (היא- אני) לא מוצא אותם הוא הופך למתוסכל.
אנשים רוצים להיות בחברת אנשים שטוב להם. אנשים שמחים, מחוייכים, עם אנרגיות טובות. אנשים שמלאים בעשייה, כי עשייה, כמו שמחה וחיוך, הם דברים מדבקים. כשאתה נמצא עם אדם שטוב לו עם עצמו, גם לך טוב איתו. אז איך עושים את זה? איך מוצאים את ה"עצמי" בקשר שלכם
העובדה שיש לך חבר לא הופכת את הקיום שלו למרכז העולם שלך, ולא צריכה. נהפוך הוא. אם תשקיעי בו את כל האנרגיה שלך, לא תישאר לך אנרגיה זמינה לעצמך, הוא אוטומטית ירגיש חנוק, ותשיגי בדיוק את המטרה ההפוכה.
הרי אין לך שליטה על התוצאה של הקשר בינכם. איפה יש לך שליטה? על עצמך ועל הבחירות שלך. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות למען הקשר הוא לדאוג לעצמך – תדאגי שיהיה לך טוב, וככה תגבירי את הסיכוי שיהיה לכם טוב ביחד. יש לך גם חברות, תחביבים, עבודה, לימודים ועיסוקים אחרים. ההשקעה בהם ובעצמך תוביל אותך למצב מאוזן.
אז כן, הוא חשוב, את נהנית בחברתו ובא לך להיות איתו כל היום, אבל מי אמר לך שהוא פה לנצח? שיום יבוא וזה לא יגמר? אנחנו נוטות לחשוב ש"נתתי לך את כל העולם שלי" זה דבר טוב, אבל כשאת נותנת את העולם שלך למישהו אחר – מה נשאר לך? ומעבר לזה – להיצמד אליו בכל פעילות לא באמת יקשור אותו אלייך, ואם הוא ירצה ללכת, או לבגוד, זה מה שהוא יעשה.
ואם כל הטענות שהעליתי כאן לא שיכנעו אותך שהדרך הטובה ביותר לנהל קשר היא לשים את עצמך בראש סדר העדיפויות, אז הנה עוד טענה: גברים בעלי בטחון עצמי גבוה, נמשכים לנשים עסוקות. לנשים שיש להן מטרה. גברים שמעוניינים שהאישה שלהם תהיה גם השפוטה שלהם, הם גברים חלשים, פחדנים שלא מסוגלים להתמודד עם כוח נשי ועם אתגר ומעדיפים להקטין אותך רק כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם, ומי בכלל רוצה גבר כזה?