היי, רציתי להגיד לך שסלחתי.
אני כבר לא כועסת, כבר לא מאוכזבת, כבר לא פגועה.
אני כבר לא מנסה להבין למה זה קרה, מה הייתי יכולה לעשות אחרת. אני כבר לא מחכה לשיחת טלפון ממך או להודעה שאומרת ״שגיתי, טעיתי, אני מתנצל״.
אחרי תקופה ארוכה שבה ייסרתי את עצמי, החלטתי שאני סולחת. אני סולחת על השקרים, על הכאב, על כל הדמעות שיצאו מתוכי ברגע שהבנתי שאתה לא חוזר יותר.
אני סולחת לך על הנטישה, על האדמה ששמטת מתחת לרגליי. אני סולחת לך על המשפחה שהשארת המומה, כואבת, מפורקת.
אני סולחת לך על כל מה שעשית גם אחרי שהכל נגמר, שלמרות שידעת שפגעת, לא עצרת לרגע לחשוב גם עליי. אני כבר לא מנתחת שוב ושוב את הדברים שאמרת, שהבטחת, שנשבעת שתעשה או לעולם לא תעשה. אני כבר לא כועסת שבחרת לא לקיים אף אחד מהם.
אני סולחת לך ומשחררת אותי.
משחררת אותי מהסיוטים שלא מפסיקים להגיע בלילה, שבכל אחד מהם מתקיימת שיחה אפשרית בינינו ועד שאתה כבר מתנצל, מגיע הבוקר.
אני משחררת את עצמי מההמתנה להודעה שכנראה כבר לעולם לא תתקבל.
אני משחררת אותי מהכאב, מתחושת הכישלון, מהציפייה שהכל יעבוד כמו בחלומות שלי.
אני משחררת אותי כי הבנתי שמגיע לי להתחיל מחדש, אבל באמת, לא כמו שעשיתי עד עכשיו. שאותו כישלון היה רק שיעור לחיים, לדעת מה מגיע לי ומה לא אסכים שיחזור על עצמו לעולם.
אני משחררת אותי כי הבנתי שלא משנה כמה אנסה ולא משנה כמה אתאמץ, אתה כנראה לא תשתנה וזה כבר לא תפקידי לסבול או לספוג את זה. אני משחררת אותי כי סופסוף הבנתי שאני שווה הרבה יותר.
אז אני סולחת לך, גם בלי שתתנצל,
ומשחררת אותי
כי מגיע לי לקבל את עצמי מחדש.