לידה

לידה:
– יציאה לאויר העולם מבטן האם
– יצירת דבר חדש; בריאה; המצאה.

שיתפתי פוסט מדהים שכתב עופר שכטר על כוח ואחדות נשית בלידה. שורה אחת צרמה שם להרבה נשים "במקומה הייתי פותר את זה כבר בקיסרי"
וזה גם משהו שברק אמר לי "אם הייתי אישה הייתי עושה קיסרי וזהו". ואני מבינה שזה מעצבן נשים שעברו קיסרי, כי זה ממש לא "קיסרי וזהו" אבל במקום לכעוס, צריך להסביר מה בעצם ניתוח קיסרי אומר עבור נשים.

מבחינת גברים ונשים שלא עברו לידה, לבחור בניתוח יכולה להישמע הדרך הקלה. הרי לידה היא תהליך ארוך. בניגוד לסרטים, לא נכנסים לחדר לידה ויוצאים אחרי חצי שעה עם תינוק, אלא עוברים דרך ארוכה ולא פשוטה עד שהתינוק יוצא.

כשגבר רואה את הדבר הזה מהצד, הוא רוצה רק להפסיק את הסבל. ומבחינתם, קיסרי זה להפסיק את הסבל, חיתוך אחד וגמרנו, בלי צירים בלי דחיפות ובלי בלאגן.

בפועל, אישה שמחליטה או נאלצת ללכת לניתוח קיסרי, "מוותרת" (לרוב בעל כורחה) על התהליך הטבעי של האימהות. היא בוחרת בתינוק שלה על פניה. בוחרת ילד בריא ושלם מתוך הבנה שאם הוא לא יצא בדרך הזו, הוא כנראה לא יצא בשום דרך.

היא מודעת לזה שהיא נכנסת לניתוח, שהוא מראש לא דבר פשוט תהליך ההחלמה הוא ארוך יותר, קשה יותר, מורכב יותר, אבל היא עושה את זה בכל זאת, כי זו המשמעות של להיות אמא, לשים את הצרכים של הילד לפני הצרכים שלך.

אז זה לא "קיסרי וזהו" וזה לא "לפתור את זה בקיסרי", להפך, הבחירה בקיסרי לרוב תהיה הבחירה הקשה יותר.

הייתי מוכנה להמשיך לדחוף בחדר לידה עוד 24 שעות אם הייתי יודעת שיש סיכוי שהתינוק יצא בדרך הזו, בלי לסכן את החיים שלו, אבל לצערי זה לא היה המצב.

כששאלתי את הרופא שלי, אחרי הלידה, מה היה קורה פעם, שלא היו ניתוחים, הוא ענה לי בפשטות "היו מתים". האימהות\התינוק\שניהם.

מי שאומר ״אהה עברת קיסרי, אז לא באמת ילדת״ מוזמן לעבור ניתוח קיסרי בעצמו ולספר לי אם הוא ילד או לא.

הבחירה בקיסרי היא הבחירה בחיים.
וזה מה שחשוב שגברים (ונשים) יבינו.