שניצל וזוגיות ואיך הם קשורים!?

-"נפרדנו אבל אני רוצה לחזור אליו"
-"אז למה נפרדתם?"
-"כי לא היה לנו טוב ביחד"
"אז למה את רוצה לחזור?"
"כי אני אף פעם לא אמצא מישהו כמוהו"

נניח שאת אוכלת בכל יום שניצל והוא הכי טעים לך בעולם אבל יום אחד הוא עושה לך כאבי בטן. ובכל פעם שאת מנסה לאכול אותו, הוא עושה לך יותר כואב.
ואת בכל זאת ממשיכה, כי זה מה שאת הרי מכירה, זה מה שאכלת שנים, זה מה שתמיד ידעת שהכי טוב לך.
וכולם סביבך אומרים לך לנסות דברים חדשים: בולונז, סטייק, כל דבר אחר, אבל את מפחדת ממש כי את אומרת ששום דבר לא יהיה טוב כמו שניצל.
אבל אז ביום בהיר אחד, את בטעות אוכלת בולונז! ואיזה קטע- הוא טעים כמו השניצל ואפילו יותר.
ואולי הוא בכלל לא טעים. אולי יעבור זמן עד שתמצאי את המאכל הבא שיהיה לך טעים באותה המידה.
כי אכלת כרוב וזה הגעיל אותך ואכלת פסטה והיה לך טעים אבל אחרי כמה פעמים נמאס. לאורך תקופה טעמת מעולמות שונים, ניסית ודחית, רצית ונדחית. חלק מהמאכלים עשו לך רע ומחלק אחר פשוט לא נהנית.
עד שיום אחד הגיע הצ'יפס.
והצ'יפס, היה מלא בכל יתרונותיו של השניצל מהעבר, אבל משום מה- ללא החסרונות! הוא לא עשה לך כאבי בטן וגרם לך לחייך.
לקח לזה זמן, חוית הרבה משברים בדרך. לעיתים כמעט נתת ביס בשניצל שוב, התגעגעת אל המוכר והאהוב. אבל ברגע שגילית את המאכל החדש, פתאום השניצל נראה כסיפור ישן. למדת על מאכלים שונים ומצאת את שאהבה קיבתך.

אוקיי, אולי המשל הזה קצת מטומטם, אבל הוא מעביר את הנקודה. אם לא תנסו משהו חדש, לעולם לא תדעו אם זה טוב כמו הישן או אפילו טוב יותר. להגיד "אני נשארת עם מישהו שלא עושה לי טוב רק כי אני מפחדת ממשהו חדש" זו לא חוכמה.
אל תישארו במקום שלא טוב לכם רק כי אתם מפחדים מהלא נודע.
אל תמשיכו לאכול את השניצל כי בסוף קלקול הקיבה שלכם יהיה בלתי הפיך.