חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרופורציות

כתבתי פה אתמול בלילה ברגעים של תסכול. כשאני לא מצליחה להירדם מרוב כאבים.
5 ד' אחרי שנרדמתי ג'ון ג'ון התעורר כי היה לו קקי( שהוא לא הסכים קודם לעשות כי אבא לא בבית והוא רוצה רק שאבא יבוא איתו לשירותים).
הבוקר אפילו היה יותר מעצבן כי הוא קם על תד שמאל, לא רצה ללכת לגן, רצה כל מיני דברים שאי אפשר עכשיו הגיע לגן בוכה, לא רצה ללכת לגננות (שהוא מת עליהן בדר"כ) ולא הסכים לעזוב אותי ותפס אותי ממש חזק, עד שהגננת אמרה לי ללכת ויצאתי מגן עם מועקה יותר גדולה.

נסעתי הביתה וחשבתי על מה שהעלתי אתמול בלילה ואיך דווקא את הרגעים הקשים האלה אף אחד מאיתנו לא יעלה לאינסטגרם כי מה קשור לפתוח מצלמה ולהתחיל לתעד את הבן שלך צורח.
עם כל הכבוד לאותנטיות ואמת ובלה בלה בלה.
ואז נכנסתי לאינסטגרם ופתחתי הודעות וקיבלתי כמה סיפורים שהם לא שונים ממה שאני מקבלת ברגיל, ונתנו לי כאפה של פרופורציות.
אז בסדר, לא הרגשתי טוב בלילה, זה קורה לכולם. אבל לפחות אני יודעת שבקרוב הכאבים האלה יגמרו ויתחלפו בתינוק בע"ה (ותודה לזו שטירחה להגיד לי שאני אמשיך לא לישון בלילות בקרוב כי יהיה לי תינוק. שתקי).
ובסדר, היה לג'ון ג'ון בוקר קשה אבל יש גם בקרים כאלה ואני בטוחה שאחרי חצי שעה בגן הוא ירגע בסוף ויהיה לו כיף והוא יהיה בסדר. שאלו יהיו הצרות שלי.
שכולם יהיה בריאים ושלמים, שהכאבים שיהיו לי בחיים יהיו רק כאבים של גדילה, צמיחה והתפתחות של משהו חדש בתוכי ( זה לא ימנע ממני להמשיך להתבכיין אבל זה כן ימנע ממני לרחם על עצמי או להתנהג כאילו סוף העולם הגיע).
וישנן צרות גדולות יותר והעובדה שהן קיימות אולי לא מקלה על התסכול האישי שלי, אבל היא כן נותנת פרופורציה להיתסכלות אחרת על המצב. והנה שהכל זמני, זה מה שחשוב.
כל אחד מתמודד עם שיט, גדול או קטן. סמוי או גלוי.

בהרצאה שלי אני מספרת שפעם הייתה מישהי שרציתי ממש להיות כמוה ואז הכרתי אותה ואת הסיפור שלה לעומק והבנתי שאני ממש מעדיפה להישאר עם הצרות שלי ומה שרואים באינסטגרם רחוק מלהיות מציאותי.
ולא כי היא שקרנית, אלא בדיוק בגלל שהרגעים הקשים הם לא אלו שמתועדים. ובסוף, העניין של מושלם או לא זו הדרך של כל אחד מאיתנו להגדיר שלמות.
כי מישהי כתבה שהחיים של קים קרדשיאן מושלמים, אבל מצד שני, האם היית רוצה שאב ילדייך יהיה אדם לא מאוזן נפשית שקורא לרצח ואנטישמיות והופך להיות שנוא ע"י חצי עולם?

או שאולי היית רוצה שיהיה לך כסף ויהלומים אבל תמצאי את עצמך תחת שוד אלים באמצע טיול בפריז ותחששי לחייך? ועזבי את זה, האם היית רוצה שהפרסום שלך יתחיל בזכות קלטת סקס שרצה ברחבי הרשת וכל העולם מופה בה?

בקיצור, לכולם יש צרות וכולם מתמודדים עם חרא וחלקנו זוכים להתמודד עם חרא קטן ואחרים עם חרא יותר גדול. ומותר לבכות ולהתעצבן ולכעוס ולהיות מתסוכלים ולפרוק בכל דרך שנבחר, גם אם זה רק ילד בן 3 בטנטרום ולא מלחמת עולם שלישית (למרות שלפעמים זה מרגיש אותו הדבר)
אבל אפשר ורצוי גם לנסות למצוא את חצי הכוס המלאה ולאזן את התסכול הזה גם בדברים טובים ובפרופורציות.

ובין אם אנחנו יודעים ובין אם לא, לכל אחד יש אישיוז בחיים ויש לנו את היכולת לבחור איך להגדיר "שלמות" ומה מושלם בענינו.
את יכולה לבחור להתמקד ברגעים הפחות הטובים ולהחליט שהם מה שמגדיר את חיי ולא משנה כמה טוב יש בהם, כל עוד אין 100% טוב זה לא מספיק לי ואני יכולה להסתכל על מה שיש לי ולהגיד שזה מושלם בעיני ושזה כל מה שרציתי, ושהרגעים הקשים הם אנושיים, טבעיים והגיוניים אבל הם לא מה שמגדיר את כל חיי.
בסוף הכל בחירה שלנו ואיך אנחנו בוחרים להתסכל על התמונה.
ודבר אחרון – אם לראות חיים של מישהו אחר עושה לכם רע וגורם לכם לא לאהוב את החיים שלכם, פשוט- אל תעקבו אחריהם. זו עוד אחד מהבחירות שלנו. להחליט אחרי איזה תכנים אני צורך, מה אני מקבל מהסביבה שלי, הקרובה, הרחוקה ואלו שאני בוחר להקיף את עצמי בהם.

להיתסכל כל הזמן בקנאה על אחרים לא יתרום לכם כלום, אלא אם תחליטו שזה מה שמדרבן אתכם ונותן לכם מוטיבציה להיות טובים יותר.

הרצאת הדגל
והמתנה הכי טובה לעצמך

"איך למדתי לאהוב את עצמי"
נותרו כרטיסים אחרונים
17/03/24 - בית ציוני אמריקה, ת"א
מהרי להירשם