לקום ולהילחם על עצמי.

היי לך, שנייה לפני שאת יוצאת מהבית לעוד יום שתעבירי בחברתו, תסתכלי רגע במראה.
עכשיו, כשרק את והדמות שמשתקפת מולך בראי נמצאות פה, תספרי את האמת.
זה בסדר להגיד שלא טוב לך. שאת כבר המון זמן רוצה ומנסה שיהיה לך טוב, לכם טוב, אבל זה פשוט לא מצליח. ואת מתה מפחד. את מפחדת לעזוב, מפחדת שהוא הדבר הכי טוב שאת יכולה למצוא ואולי את סתם בררנית. את מפחדת להודות בפניי הסביבה שלך שהוא כנראה לא אהבת חייך כמו שהכרזת בשבוע הראשון שלכם ביחד. את מפחדת לספר לחברות שאת סובלת, שלא טוב לך, שלא שכבתם כבר תקופה ושאת לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שצחקתם באמת, מהלב, והסתכלתם אחד לשנייה בעיניים וידעת שזה זה.

את מפחדת להודות שזה כנראה לא זה. עכשיו, כשרק את ואת פה, את יכולה לספר את האמת. את יכולה להגיד שכבר המון פעמים רצית לקום וללכת, אבל לא מצאת את הכוחות לעשות את זה. שבכל בוקר את חושבת "אולי פתאום משהו ישתנה?" ובכל לילה את מסכמת ב"שום דבר כבר לא ישתנה".
ואת קוראת ספרים, משפטים, שירים, קלישאות שאומרות שאם לא טוב לך אז תקומי ותלכי- אבל כמה קל להגיד וכמה קשה לבצע? ומי מבטיח שיהיה בכלל מישהו אחר אחריו? ואולי זו רק תקופה. ארוכה, אבל תקופה. ויום יבוא והיא תיגמר ואנחנו נחזור להיות מאוהבים ומאושרים כמו שהיינו.
על מי את עובדת? רק על עצמך.

עכשיו כשרק את ואת פה, תגידי לך: את יודעת שמגיע לך יותר. את יודעת שזה לא מספיק לך. את יודעת שנלחמת ועשית הכל כדי שזה יעבוד ואת יודעת שהגיע הזמן להרים ידיים.
וגם אם יקח זמן עד שיגיע המישהו החדש, וגם אם בהתחלה יהיה ממש ממש ממש קשה, בסוף, אחרי הכל זה יהיה שווה את זה.

אז שנייה לפני שאת יוצאת מהבית, תסתכלי במראה ותגידי לזו שאת רואה שם: סיימתי להילחם עליו, עכשיו הגיע הזמן לקום ולהילחם על עצמי.