חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תעשו סדר פסח

יומיים אחרי שלינוי וחבר שלה נפרדו, היא ארזה את הדברים שלה וחזרה הביתה, אל ההורים. זה היה בערב ליל הסדר, כל הבתים נמצאים במירוץ נגד הזמן, להספיק להיות הכי מסודרים, הכי נקיים והכי חגיגיים לקראת הערב. בחדר של לינוי, המצב היה הפוך. נכנסתי וראיתי אותה על הרצפה, בין ערימות של בגדים, שקיות ותיקים.
"קומי" אמרתי לה. היא לא אמרה מילה והמשיכה לבהות בחלל האוויר.
העפתי את כל הכריות מהמיטה וסידרתי את הבגדים בצורה מסודרת, אחרי עשר דקות, שבהן לינוי הבינה שאני עושה יותר בלאגן מסדר, היא קמה לעזור לי.

"אני לא מאמינה שזהו, זה נגמר" היא אמרה לבסוף. "אני מסתכלת על כל הדברים האלה ואני לא מאמינה שחזרתי הביתה, אחרי שמונה חודשים שבהם לא גרתי פה, שהייתי בטוחה שזהו – אני והוא זה לנצח, עכשיו אני בין מליון תחתונים, מנסה להבין מאיפה הצלחתי לצבור כל כך הרבה ואיפה זה נכנס לפני שעברתי."

חשבתי על כמה זה אירוני, רגע לפני ליל הסדר, כשכולם באטרף של ניקיונות, לינוי צריכה לנקות את עצמה.

"זה אחלה טיימינג לדף חדש" אמרתי לבסוף. "האביב הגיע, כל הזמן מדברים על התחדשות ופריחה, אולי כדאי שגם את תתחדשי ותפרחי. תנקי את החמץ״

"זה מצחיק." היא השיבה "במשך החודשיים האחרונים חשבתי כל הזמן כמה רע לי, כמה אני רוצה ללכת, כמה אומץ אני צריכה כדי לאסוף את עצמי ולקום מפה. ואז זה קרה, בלי שציפיתי, מצידו, ועכשיו אני יושבת פה, בוכה, מרחמת על עצמי, אוספת את כל הבגדים ומעלה זיכרונות שכנראה לא יחזרו. אם את משווה אותו ל"חמץ" אני יכולה להגיד לך שבמשך השנה אני בכלל לא אוכלת לחם, אבל דווקא בפסח, כשזה אסור, יש לי חשק. ככה גם איתו. לאורך כל הזמן הזה רק רציתי להיפרד, להיפטר מהקשר הזה, ופתאום כשזה לא שלי, בא לי שוב," היא סיכמה.

"אם את רוצה להמשיך עם מוטיבים של פסח, אז אני יכולה להגיד שכאן נכנסת ה"חירות" שלך. הנה, יצאת לחופשי, סוף סוף "שיחררו" אותך מאותם כבלים שהיית קשורה אליהם בחודשים האלה. כל כך רצית חופש, הרגשת חנוקה והנה הוא עשה לך טובה, שיחרר אותך לחופשי."

סיימנו לסדר את כל הבגדים בארון והתיישבנו על המיטה. מסתכלות על יצירת המופת שלנו. "זהו," נאנחתי. "הכל מסודר".
לינוי הביטה בארון במבט מרוצה וסיכמה: "עכשיו רק חסר שאסדר את עצמי. אני חושבת שברגע שאבין לאן כל חלק צריך ללכת, איפה אפשר להניח כל רגש ואיזה מקום אני צריכה לתת לכל זיכרון, יהיה לי הרבה יותר קל. קצת כמו לסדר את הארון, רק הפעם, לסדר את הלב."

הרצאת הדגל
והמתנה הכי טובה לעצמך

"איך למדתי לאהוב את עצמי"
נותרו כרטיסים אחרונים
17/03/24 - בית ציוני אמריקה, ת"א
מהרי להירשם